לשנות את הסיפור…

"אבל זאת אחותי הגדולה, זאת שעטפה אותי באהבתה כשהיינו ילדות. האדם שהערצתי עלי אדמות, ששמרה עלי כשהייתי קטנה. למה דווקא לידה אני מרגישה כ"כ חסרת ערך היום?!"

 עינב הסתכלה עלי במבט כואב. ראיתי את מצוקתה. אותה אחות, שכבר 30 שנה עינב בונה סביבה את הנרטיב של האחות הנערצת, כבר מזמן לא משחקת את התפקיד הזה. אבל עינב כלואה בתוך הסיפור שהיא מספרת לעצמה, ובכל פעם שהיא פוגשת את המציאות, את הזלזול המסתתר בין השורות, את חוסר הפרגון, את העוקצנות מצידה, היא מסרבת לוותר על הרצון לרצות את אחותה הגדולה. זאת שהיתה שם בשבילה כשהיו בנות 8…

 והיא ניסתה, באמת. ניסתה להתחבר אליה מחדש, לדבר איתה, לבדוק מה לא בסדר. אבל אותה אחות, כבר למעלה משלושה עשורים חיה חיים משלה, בתוך עולמה הפרטי, ולא נענית לבקשותיה של עינב לחדור לסיפור שעינב מתעקשת להתאים אותה אליו.

"כל מה שאת צריכה לעשות" אמרתי, "זה לוותר על הנרטיב שבנית לעצמך. הדימוי שיש לך בראש לגבי מי שהיא בשבילך כבר לא רלוונטי. את מבינה, לעיתים אנחנו מכריחים את העולם להתאים את עצמו לסיפור שבנינו סביבו, ואז אנחנו נפגעים כשהעולם לא מתאים לסיפור הזה. זאת אחותך, זה נכון. ותמיד תהיו משפחה, אבל את לא חייבת להיות בעמדה של האחות הקטנה שמבקשת את הגנתה. היא מישהי אחרת היום, וגם את כבר לא עינב בת השמונה. ברגע שתשחררי את הסיפור שלך לגביה, הציפיות שלך ממנה ישתנו, וכך גם היחסים ביניכם…"

–