29/12/2015
person-110305_1920

מכתב אל האושר…

כשאשכב על ערש דווי, אל תפנה אלי אצבע מאשימה. באמת שחיפשתי אותך. כל חיי כמעט, מאז שהבנתי שאתה כבר לא מובן מאליו. חיפשתי בימים, חיפשתי בלילות. וכל פעם, כמו בסדרת ילדים ישנה, כל פעם שנדמה היה לי שאתה ממש קרוב – הסתבר שכבר הלכת. אל תפנה אלי אצבע מאשימה. אתה זוכר כשהתבגרתי, והכרתי את החברה הראשונה לי, זאת שהייתי בטוח שתהיה אשתי לעד, וחלמנו יחד את כל החלומות. גם אז יצאתי למסע חיפושים אחריך, ועוד לפני שהספקתי לפגוש אותך, התעוררתי לתוך מציאות של כאב הפרידה. אז אל תפנה אלי אצבע מאשימה. גם כשהתגייסתי, והכרתי חברי נפש, שלחמו איתי כתף אל […]
30/12/2015
cleaning-268112_1920

אל תנקו את הליכלוך שהשארתי אחריי, גם לא בפסח…

נמאס לי מהניסיון הפתטי להשליך את ניקיון הפסח על הניקיון שבתוכנו. את הרי אהבת את הארוטקיה שבחיספוס. נקי מדי, אמרת, זה לא אנושי, לא אמיתי, לא מושך, רחוק מלהיות סקסי… לא באנו לפה להיות נקיים אלא להתבוסס בלכלוך של מציאות חיינו ולצמוח מתוכו. יש משהו מלאכותי בניקיון הזה של פסח. שום דבר לא באמת נקי בעולם הזה. "זה נשמע כמו ניסיון נואש שלך להמנע מלעזור. קח סמרטוט ותסיר את האבק מהמדפים". האבק של מדפי חיי לעולם לא יוסר. הוא חלק ממני, חלק מהחותם שאני משאיר פה. אין אדם שחי בעולם הזה שהוא נקי מכשלונות, חף מבעיות, נטול כל צורך להתנצל […]
30/12/2015
cyprus-1953428_1920

כדי לחיות באמת, צריך לשרוף את מצנח החירום…

פתחתי את אותו חלון בבית הורייך דרכו השקפנו ביום שבו נפגשנו אז, לראשונה. פתחתי את אותו חלון והבטתי אל הנוף, שום דבר לא באמת השתנה. אותו חלון, אותו הנוף, אותה השקיעה. פתחתי את אותו חלון בבית הורייך ואז הבנתי שמשהו בכל זאת השתנה. אותו חלון, אותו הנוף, אך לא אותה העין משקיפה על השקיעה.  פתחתי את אותו חלון בבית הורייך, ונזכרתי באדם שהשקיף מבעדו. צעיר, מלא תקווה, נכון לכבוש את העולם שמחכה לו בזרועות פתוחות, ממתין לרגע השיגור. דלק התקוות ממלא את מיכליו, והנה כבר נשמעת הספירה לאחור. תחזיקי חזק, ממריאים.  איפשהו שם, קצת אחרי ההמראה, משהו השתבש. הטיסה אל […]
31/12/2015
change

אל תאמינו לאף אחד שטוען שהוא פיצח את השיטה… כולנו באותו מסע.

מתעורר ליום חדש. מקווה כל כך למצא תקווה חדשה באוויר הלח של הבוקר שתחבוש את הפצעים של האתמול. מארגן את הילדים, מצחצח שיניים, ויוצא לספוג קצת שמש שאינה לגמרי מצליחה לחדור את ערפילי התודעה. מתעורר ליום חדש, ומתעקש להאמין בכל מה שלימדו אותך על חשיבה חיובית, ועל איך האמונות שלך בוראות את המציאות. מאזין למוסיקה מדיטטיבית, וכל כך רוצה להאמין בתמונה המפורסמת של האדם שמפסיק לחפור מנהרה רגע לפני שהוא מגיע למטמון. רק עוד קצת… מתעורר ליום חדש רק כדי לגלות שהוא בעצם לא שונה כל כך מזה שכבר מאחוריך. האוויר כבר לא כ"כ מלא טל, והתקווה שכ"כ קיווית למצא […]
01/01/2016
ball-1020349_1920

ניוטון. כי אין עוד גורו כזה.

מכל המורים הרוחניים שלמדתי מהם במהלך חיי, זה שהשפיע עלי הכי הרבה היה – ניוטון. כן ניוטון, ההוא עם התפוח (: החוק השלישי של ניוטון, ככל הנראה מבלי שהתכוון לכך, הגדיר את אחד מעקרונות הקיום הרוחני בעולמנו… החוק השלישי של ניוטון קובע כי "לכל פעולה קיימת תגובה הנגדית לה בכיוונה ושווה לה בעוצמתה ". במילים אחרות – כל גוף המפעיל כח על גוף אחר, הגוף האחר מפעיל על הגוף הראשון כח השווה לו בעוצמתו, ומנוגד בכיוונו. וואוו! כמה חוכמת חיים מנוסחת במשפט אחד שמניע לא רק גופים פיזיים, אלא קוב…ע את כל תנועת האנרגיה בחיינו. מבלי להכנס להיבטים קארמתיים, הדוגמאות […]
30/01/2016
%d7%99%d7%95%d7%9e%d7%9f-%d7%94%d7%97%d7%9c%d7%95%d7%9e%d7%95%d7%aa

תפסיקו לכתוב את החלומות שלכם. אתם לא באמת מאמינים שאתם ראויים להגשים אותם…

זאת מחברת החלומות שלי. מכיוון שזה כל כך 2007, אני בטוח שגם לכם יש אחת כזאת. לי יש ספרייה. ספרייה שלמה של חלומות שנכתבו בדם ליבי, בתשוקה אינסופית, רק מחכים שיתממשו. מחכים. עוד קצת. נו, עוד רגע זה קורה. ממש מעבר לפינה. מחר בבוקר אני אקום ליום חדש. או מחרתיים. עוד מחברת. רק עוד אחת. ואחת אחרונה… גם אתם בסרט הזה, נכון? כמה פעמים ביקשו מכם לכתוב, לצעוק, להגיד לעולם, לבקש, להתחנן… כמה פעמים ספרתם עד 10 ושום דבר לא קרה? יש לי בשורה קשה עבורכם – זה גם לא יקרה. לא ככה. יש לי בשורה מצויינת – זה לגמרי […]
31/01/2016
16715895_670085563195055_5585212609382409878_o

כשמקדשים את התבנית, במקום את המתאמן…

"עברתי איתה כבר על סיפור חייה במפגש הראשון, וכבר שני מפגשים שאני מלבן עם המתאמנת שלי את נושא הערכים שלה. אין לי ממש מה לחדש לה במפגש השלישי של הערכים. השתמשנו כבר בקלפים, ובשאלות לאיתור ערכים. אילו עוד כלים אתה יכול להציע לי? המפגש הרביעי זה המפגש האחרון שבה אני אמור לעסוק איתה בנושא זה, ואז לעבור לחזון…" די. ביום רביעי שעבר זאת היתה כבר פעם אחת יותר מדי, כזאת שממש אילצה אותי לכתוב את הפוסט הזה לחבריי ועמיתיי המאמנים. אם לא הייתי פוליטיקלי קורקט הייתם מקבלים ממני את ראשי התיבות: WTF?!  ותסלחו לי על השיפוטיות. אתם מאמנים, והכל מאהבה, […]
01/02/2016
beauty-1721060_1920

קנאה במתאמן…? אולי לא עומדת במבחן האתיקה, אבל חלק בלתי נפרד מההתפתחות שלנו כבני אדם.

"אני לא יודעת איך להגיד את זה מבלי להשמע גועלית בעיני עצמי, אבל אני מקנאה במתאמנת שלי. בבקשה, אל תתחיל להטיף לי כמה שזה לא אתי לאמן מתוך קנאה, זה ברור לי. אבל לא הגעתי אליך בגללה, אלא בעיקר בגלל עצמי. אני חווה את התופעה הזאת לא פעם. זה בדר"כ פוגש אותי כשאני מאמנת מישהי בת גילי, כשהיא נתפסת בעיני מצליחה יותר ממני. הפעם זאת רונית. אני לא יודעת איך היא עושה את זה, אבל כל מה שהיא נוגעת בו מצליח לה. צעירה ממני בשנתיים, עם דף פייסבוק מלא עוקבים, וכל פעם שהיא ממציאה איזושהי סדנה חדשה, היא עוד לא […]
22/02/2016
16178365_659346770935601_4221530235052114788_o

גם אני מפחד מהמוות

בחמישי האחרון חוויתי את אחת החוויות המעצימות ביותר אי פעם. הייתי בפגישת אימון בעצמי, כזו שאני על כסא המתאמן, תהליך שאני לא מוותר עליו אחת לשנתיים-שלוש. חלק מתהליכי ההתפתחות הגדולים בחיי אני חייב לפגישות אימון שכאלה, תוך התמסרות מלאה לתהליך ומבלי ליצור השוואות מיותרות בין אופי האימון שלי לזה של המאמנת שאיתה אני נפגש (תופעה בעייתית שלקח לי זמן להגמל ממנה בשנותיי הראשונות כמאמן). "אני אגיע לשבעה ביום שני הבא" שמעתי אותה לוחשת לתוך פומית הטלפון הנייד שלה, כשבידה השנייה מסמנת לי "כבר מסיימת, ומתפנה אליך." אין שום בעייה, קחי כמה זמן שאת רוצה, זה לא שמישהו מת או משהו, […]
01/03/2016
dreamstime_l_67714603

מאמן יקר, התמחות כבר בחרת?

"אני מאמן בני נוער" הוא אמר לי, "אבל התעייפתי מההתערבות הבלתי מרוסנת של ההורים שלהם בתהליך האימון. חשבתי לעשות הסבת התמחות, לאמן להגשמה עצמית. הרי בכל מקרה, זה מה שאני עושה היום, פשוט אחליף את קהל היעד…" שנים. גם לי זה לקח שנים להחליט איזה סוג של מאמן אני מאז נחשפתי לעולם האימון. נושא ההתמחויות אז לא היה מדובר כ"כ בתקופה שבה להיות מאמן נחשב להתמחות בפני עצמה… ידעתי אז רק דבר אחד. אני יכול לאמן כל אחד על כל נושא. מאז ומעולם ידעתי שההתמחות שלי אינה קשורה לנושא האימון, אלא לכלים, ליכולות שלי לקרא בני אדם, ולהביא אותם למסוגלות […]
01/03/2016
15843950_648964935307118_5857111756881252556_o

כשמתאמן בוחר להפסיק את תהליך האימון

זה היה אקורד מעט צורם עבורי לסיום 2016. אחד המתאמנים שלי הודיע לי טלפונית שהוא כבר "הבשיל" דיו בשלושת המפגשים היחידים שהיו לנו, והוא יכול להמשיך מכאן ואילך לבדו. "הבשיל" זאת מילה מכובסת ל"אני מרגיש שהתהליך לא לקח אותי למקומות שרציתי, ואולי פשוט אחפש לי מאמן/ת אחר/ת שיהיו יותר מתאימים למה שאני מחפש…" בום. לא הייתי מוכן לחוויה הזאת, ולא בגלל שלא חוויתי אותה בעבר. זה הרי מצב שעשוי להתקל בו כל מאמן בכל שלב בקריירת האימון שלו, אך דווקא כיווץ הלב שהרגשתי באותו רגע גרמו לי לשאול את עצמי כמה שאלות. לכאורה, הרבה מצבים יכולים לגרום למתאמן להחליט שהוא […]
01/04/2016

חבקו את השינוי. זה הדבר הקבוע היחיד שקיים…

כשחושבים על זה לעומק, זה עלול להפחיד. לכאורה (ואני עוד אחזור אל הביטוי הזה בהמשך הפוסט), האדם שהנכם היום, יהפוך להיות רק זיכרון נשכח עבור מי שתהפכו להיות עוד 10 שנים. הסביבה עשויה להשתנות, מערכות היחסים שלכם, מקום המגורים, המצב הפיננסי, המצב הבריאותי שלכם, אבל בעיקר – בעיקר, אתם אלה שתשתנו. אי אפשר אחרת. ככה היקום עובד. לא ניתן לעצור את השינוי. הזמן הוא התוצר של השינוי וכל עוד הזמן עובר – גם אנחנו משתנים. נופלים, קמים, משנים דעות, מתבגרים, מתערטלים מלבוש אחד ולובשים על עצמנו לבוש אחר, אבל בעיקר – מתפתחים. זה טבע הבריאה. נסו להזכר במי שהייתם לפני […]
18/04/2016
15626454_642604569276488_1404575544991046045_o

כשהילד שבתוכנו בונה חומות הגנה…

"…וזה מגיע למצבים אבסורדיים, אפילו בנושא הזוגיות. אני נמנע מלייצר קשרים משמעותיים בחיי, כי הם עלולים להסתיים בסוף. וזה בדיוק אותו דפוס שמאמלל אותי פעם אחר פעם. אני מפחד לקחת סיכונים, אז אני נמנע. נמנע מלקחת עלי אתגרים בעבודה, נמנע מלהשקיע את הכסף שלי בהשקעות סולידיות, נמנע מלקבל החלטות משמעותיות בחיי…"  " נשמע שאתה פשוט נמנע מלחיות, כי זה מסוכן…" "וזה בכל תחום אפשרי. הבוס שלי קרה לי היום לשיחה, נלחצתי. ידעתי שזאת הולכת להיות שיחת נזיפה. הרי המוניטין שלו עומד על הפרק, הוא זה שנלחם במערכת בכדי שאוכל לקבל את הקידום הזה, והוא היחיד שהאמין בי. להפתעתי, הוא אמר […]
11/05/2016
15420881_639240666279545_1953353453964748684_n

תסגרו קצת את הפייסבוק…

היא תפסה אותי השבת, ולא לגמרי רצתה לשחרר מאחיזתה. לעיתים נדירות היא מופיעה בצורה כל-כך בוטה ומעורטלת מכל סממן של ריכוך, אבל ככה היא באה פתאום. זאת היא. התחושה המאוסה הזאת שאולי משהו לא לגמרי נכון בחיים שלי. ניסיתי להבין מה קורה לי, כי רב הזמן אני די מרוצה ממי שהפכתי להיות. באמת, הגשמתי לא מעט דברים בחיי, ויש לי עוד הרבה מאד חלומות לעתיד… אבל משהו, בשקט הזה של הסופ"ש, יצר אצלי תסמינים של דיכדוכון שלא ברור איך פרץ את גבולות תחושת הסיפוק שמלווה אותי רב הזמן. ואז ירד לי האסימון, (תרגום לצעירים שבינינו – ה"ווטסאפ" של התודעה שלי […]
04/06/2016
15350616_635436953326583_2989956835143179630_n

אז כמה אתם גובים עבור פגישה…?

שנת 2005. עוד 10 דקות מסתיימת פגישת האימון, ואני מתחיל להרגיש לא נוח. עוד מעט אצטרך לראשונה בחיי לגבות תשלום עבור האימון שהעברתי, ועוד, רחמנא לצלן – נהניתי ממנו. מי גובה כסף על הנאה?! בזיעת אפך תאכל לחם… עד אז מעולם לא גביתי תשלום על שירותים שנתתי, אלא ידעתי לעמוד כצוק איתן על זכותן של החברות שעבדתי בשבילן לקבל כל שקל שמגיע להן. ועכשיו…? זה אני במרכז. זה הערך העצמי שלי שמתומחר, שעומד כאן על המקח… הפוסט הזה מנסה לשחוט כמה פרות קדושות, או לפחות אחת מהן שנקראת – קבלת תשלום עבור פגישת האימון. למרות שהוא מתייחס בעיקר למאמנים, לא […]
15/06/2016
15271784_631623397041272_7910196317847087715_o

מחשבות על תסמונת מוצ"ש

יום חמישי היה תמיד עבורי יום של התעלות נפש והתרוממות רוח. לא בשל העובדה שיום חמישי עצמו היה יום חגיגי במיוחד, אלא בעיקר מפני שהוא סימל את מה שהוא טומן בחובו, את העתיד שניצב לפתחו – סוף השבוע… מחקרים כבר הוכיחו שאנו נהנים יותר מההמתנה ומתכנון של חופשה או נופש מאשר בשהייה בנופש עצמו. הסיבה נשענת רובה ככולה על העובדה שאנו יצורים תבוניים, ולכן – אליה וקוץ בה, בכל רגע נתון אנו לא חווים רגשית את חווית ההווה, אלא ניזונים מהחוויה הרגשית שהעתיד טומן בחובו (ועל הכשל הזה, ראוי שאכתוב פוסט נפרד…). בכל אופן, מאותה סיבה, לרובנו יצא לחוות את […]
29/06/2016
15055755_628404337363178_2497565920233071300_n

קצת על גבולות וערך עצמי

 בראשית העשור הקודם, בתחילת דרכי כמאמן, היה לי רק דבר אחד ברור – שאין שום דבר ברור ביחס לזמן המפגש המתוכנן עם המתאמנים… בעצם, זה לא היה בדיוק ככה. כן תכננתי שמפגש אימוני יארך כשעה תמימה, אך המושג של "תמימה" קיבל כנפיים רחבות ביותר. זה לא היה מקרה נדיר במחוזותינו, שקבעתי עם מתאמן בשעה 19:00 והתחלתי את סיכומי הפגישה ב 21:15…  הדבר הוביל לאבסורד, שבין מתאמן למתאמן הייתי יוצר בכוונה "מרווחים" מתוכננים של שעה, בנוסף לשעת המפגש. אלא שכשהתחיל להתמלא לי היומן, הרגשתי שאני מבזבז את הזמן היקר שלי. יותר מכך, הייתי מתייחס מראש לכל מפגש כאל מפגש אינסופי חסר […]
01/07/2016
15094452_625345967669015_1413572672640227018_n

לשנות את הסיפור…

"אבל זאת אחותי הגדולה, זאת שעטפה אותי באהבתה כשהיינו ילדות. האדם שהערצתי עלי אדמות, ששמרה עלי כשהייתי קטנה. למה דווקא לידה אני מרגישה כ"כ חסרת ערך היום?!" עינב הסתכלה עלי במבט כואב. ראיתי את מצוקתה. אותה אחות, שכבר 30 שנה עינב בונה סביבה את הנרטיב של האחות הנערצת, כבר מזמן לא משחקת את התפקיד הזה.
27/08/2016

על האח החורג של הפחד מכישלון…

הפחד להכשל, חפרו עליו מספיק. מי לא מכיר אותו? זה כבר הפך להיות בון טון בפסיכולוגיזציה שעשינו למאה ה 21. אנחנו לגמרי שם. כולנו. כולנו מפחדים. מתוך פחד אמיתי לאבד את מה שכבר "בנינו", אנחנו מפחדים להמציא את עצמנו מחדש. מפחדים משינוי. מפחדים לנסות, מפחדים להעז, מפחדים לצאת מאזור הנוחות שלנו, גם כשהוא כבר מפסיק להיות נוח. אך לאחרונה התבשרנו שהתחלנו לפתח גם את האח החורג ההופכי של הפחד הזה – אנחנו מפחדים להצליח… איך עדי אשכנזי אומרת- מה זה השטויות האלה?…! מי מפחד להצליח? מה הרעיון בלברוא אותנו בצורה כ"כ מעוותת, כשמבטיחים לנו הצלחה, הכרה, אהבה, כסף, ושגשוג, ואנחנו […]
28/08/2016
formation-teacher-kids-1155154

וידוי של ערב כיפור, וסליחה אחת קטנה…

"צמח, כמה שיעורים פרטיים לקחת לפני הבגרות?" שאל אותי המורה המיתולוגי חסר הרחמים למתמטיקה, שממש במקרה גם היה המחנך שלי במגמה הריאלית, יום לפני המבחן הגורלי ל 5 יחידות אי שם בתחילת שנות התשעים...
29/08/2016
14500331_601985396671739_8410098019568546192_o

אני החילוני הכי מאמין שפגשתם אי פעם…

נתחיל בגילוי נאות: אני החילוני הכי מאמין שהכרתם אי פעם... במה אני מאמין? זה פחות משנה. מה שחשוב זה שאני מאמין ברעיון שהוא גבוה ונשגב מהקיום הנוכחי שלי ברגע זה. אם לדייק - שאני חלק מהוויה כוללת שהיא גדולה ונשגבת ממי שאני בקיום הגשמי הנוכחי שלי.
30/08/2016

על בית הספר היחיד שאינו מעניק תעודת גמר…

"אני בת 45 ואני כל כך רוצה זוגיות. זהו, אמרתי את זה. אף פעם לא חוויתי זוגיות אמיתית, אוהבת, שלמה. יש לי שני בנים מהנשואים הקודמים, אבל הם למעשה הדבר הטוב היחיד שחוויתי בזוגיות הזאת. כשאני חושבת על זה, מעולם לא היתה לי זוגיות אמיתית, של שותפות, אהבה, חיבור. לפני כעשר שנים האמנתי שכדי לממש זוגיות טובה, כל מה שאני צריכה זה רק לברוח מהזוגיות הנוכחית, ואז אמצא את הגבר המתאים. זה שישלים אותי, שיהיה שם לצידי. חמש שנים אחרי הגירושים, ואני עדיין בחיפושים..."
01/09/2016

העולם החיצון כמראה

דודי, אני יודעת שזה נשמע נדוש, אבל אני מרגישה תקיעות עם המתאמנת שלי. העניין הוא כזה - היא נשואה באושר, מנהלת חברה די מצליחה עם בעלה, אבל באיזשהו מקום, היא לא מרגישה שהיא מביאה את עצמה לידי ביטוי.
08/09/2016

על הספק…

זה הרי טאבו. אנחנו לא נוהגים לדבר על הערך העצמי שלנו בכל הנוגע לפעילותנו כאנשי קריירה, ובכלל כבני אדם. לכולנו מתישהו בחיים יש תחושה שהעשייה שלנו לא באמת תורמת.
08/09/2016

חוויות מחדר האימון

היא ישבה מולי, מכונסת בתוך הוויתה. סיפרה לי על מחלת הסרטן שחלתה בה לפני כשנתיים, ואיך למרות המשבר הגדול של חייה, הפחד מהמוות, הכאבים, והריסוק המשפחתי, משהו בה התחיל להבין.

בניית אתר: אתרים