כשמקדשים את התבנית, במקום את המתאמן…
31/01/2016
ניוטון. כי אין עוד גורו כזה.
01/01/2016

תפסיקו לכתוב את החלומות שלכם. אתם לא באמת מאמינים שאתם ראויים להגשים אותם…

זאת מחברת החלומות שלי. מכיוון שזה כל כך 2007, אני בטוח שגם לכם יש אחת כזאת. לי יש ספרייה. ספרייה שלמה של חלומות שנכתבו בדם ליבי, בתשוקה אינסופית, רק מחכים שיתממשו. מחכים. עוד קצת. נו, עוד רגע זה קורה. ממש מעבר לפינה. מחר בבוקר אני אקום ליום חדש. או מחרתיים. עוד מחברת. רק עוד אחת. ואחת אחרונה…

גם אתם בסרט הזה, נכון? כמה פעמים ביקשו מכם לכתוב, לצעוק, להגיד לעולם, לבקש, להתחנן… כמה פעמים ספרתם עד 10 ושום דבר לא קרה? יש לי בשורה קשה עבורכם – זה גם לא יקרה. לא ככה. יש לי בשורה מצויינת – זה לגמרי בשליטתכם.

רשימה של החלומות שלכם היא מצויינת, רק בתנאי אחד: שאתם מתכוונים לממש אותם. כל עוד מחברת החלומות שלכם אינה אלא מירוק של צו מצפונכם, בבחינת: הנה, עשיתי את חלקי למען מטרותיי הנעלות, המקסימום שתשיגו יהיה שיפור יכולות הכתיבה שלכם (ואני לא מזלזל ביתרון הזה…).

כחסיד נלהב של הגישה כי המציאות אינה אלא השתקפות של תת המודע, של האמונות המושרשות בנו, הקביעה שלי בפסקה הקודמת אמורה להשמע תמוהה בעיניכם. הרי עשור שלם מלמדים אותנו לדמיין את החלומות שלנו, לכתוב אותם, ועשור שלם אנחנו עובדים לפי גדולי הגורויים בעולם, ועדיין – משהו שם לא לגמרי שלם. מה פספסנו? פספסנו את המהות. והמהות היא לא הדמיון, הכתיבה, או הצעקה שלי לעולם. המהות היא האמונה הבסיסית – שכל מה שאני רוצה, בעצם כבר שלי.

בהרבה מאד מקרים, הכתיבה, או לחילופין – הדמיון המודרך שאנו עושים לעצמנו, באמת משקפים את הרצונות הנעלים ביותר שלנו, אבל יחד עם זאת – מבליטים את הפער שבין מציאות חיינו לבין החלום. וככל שהפער הזה גדל, כך אנו מתרחקים יותר ממימוש החלום הזה. ואז אנו כותבים את החלום שוב למחרת, לא מקבלים את רצוננו, ומתחילים לפקפק באפשרות שלנו להגשים אותו אי פעם. נשמע מוכר?

הדרך היחידה באמת לגרום לשינוי תודעתי, הדרך היחידה באמת להודיע לעולם שאנו מתכוונים להגשים את החלומות שלנו, הדרך היחידה באמת להשפיע על תת המודע מעבר לרישום החלומות (שזוהי פעולה נחוצה בפני עצמה) היא להתחיל לעשות. לפעול. לנוע לעבר. לאותת ליקום שאתם באמת מאמינים שאתם מסוגלים, ואתם בכוונה מלאה למימוש החלום.

אבל אתם מפחדים. גם אני. כולנו. אז מה זה אומר על כל השנים האלה שכתבנו את החלומות, ועשינו דמיון מודרך? שהכל בעצם שקר, מסיכה, מירוק המצפון על כך שאנחנו לא מאמינים בעצמנו. אנחנו לא מאמינים ביכולת שלנו להשיג את החלום אם אנחנו לא מעזים לבצע צעד אחד קטן בכיוון שלו. דיברתי מקודם על המהות? זאת המהות – האמונה הבלתי נשלטת שהחלום כבר אצלנו. אנחנו ראויים לחלום הזה, וכל היקום כרגע מחכה לצעד אחד שלנו כדי לדחוף אותנו למסלול ההגשמה.

הפיתרון הוא פשוט. תתחילו. תעשו את הצעד הראשון. תעידו בפני תת המודע שלכם על הכוונה שלכם לנוע בכיוון החלום. מייד אחריו יתרחש הצעד השני. וכמה ימים אחר כך, בלי שבעצם תבינו מה קורה, תגלו שסללתם את מסלול ההגשמה. אתם לא מרגישים בטוחים להתחיל? אז תפסיקו לכתוב את החלומות שלכם, כי אתם לא באמת מאמינים שאתם ראויים להגשים אותם. לפחות תחסכו כריתה של כמה עצים… עשיתם משהו טוב.


בניית אתר: אתרים