אז כמה אתם גובים עבור פגישה…?
04/06/2016
כשהילד שבתוכנו בונה חומות הגנה…
18/04/2016

תסגרו קצת את הפייסבוק…

היא תפסה אותי השבת, ולא לגמרי רצתה לשחרר מאחיזתה. לעיתים נדירות היא מופיעה בצורה כל-כך בוטה ומעורטלת מכל סממן של ריכוך, אבל ככה היא באה פתאום. זאת היא. התחושה המאוסה הזאת שאולי משהו לא לגמרי נכון בחיים שלי. ניסיתי להבין מה קורה לי, כי רב הזמן אני די מרוצה ממי שהפכתי להיות. באמת, הגשמתי לא מעט דברים בחיי, ויש לי עוד הרבה מאד חלומות לעתיד… אבל משהו, בשקט הזה של הסופ"ש, יצר אצלי תסמינים של דיכדוכון שלא ברור איך פרץ את גבולות תחושת הסיפוק שמלווה אותי רב הזמן.

ואז ירד לי האסימון, (תרגום לצעירים שבינינו – ה"ווטסאפ" של התודעה שלי סימן 2 וי כחול). היה לי יותר זמן פנוי לפשפש במאגר הפוסטים הבלתי נגמר של הקירות שלכם. כן, אלה שכולנו מעלים לפייסבוק. כולכם במסע קניות מטורף בניו-יורק, או בטיול אתגרי בדרום אמריקה, ואלה שעדיין לא הספיקו כי הם בדיוק עובדים על הדוקטורט בנושא "הקשר בין תאוריית הקוונטים ומעגלים חשמליים במוח", או אתם שסתם מחייכים למצלמה מתוך המים הכחולים של הבריכה הפרטית, ואלה שבדיוק נמצאים במסעדה הכי טובה בעיר, וזאת שמכרה ציור מהממממם שלה במחיר גבוה, וזה שמגיע לטקס הסיום של הבן שלו בקורס הצוערים של משרד החוץ, ואתה שם שממנגל את עצמך לדעת עם כל החבר'ה המחוייכים, ואת שהגשמת חלום בדרך להרצאת חייך בTED, ואני… טוב, אני מכורבל במיטה הסטנדרטית שלי, עובר על חשבונות החשמל והמים, הילדים שלי רבים בסלון, ואשתי רוטנת ליידי – למה אתה לא משמש דוגמה לילדים שלך, קם בחמש בבוקר עם תרמיל על הגב ולוקח את כולנו לטיול ברמת הגולן…

מחקר מ 2015 מצא קשר מובהק בין מידת השימוש בפייסבוק לבין תסמינים דכאוניים. במילים אחרות, ככל שאנו יותר "מכורים" לפייסבוק, סביר שנמצא את עצמנו פחות מאושרים. המחקר הזה לא אמור להפתיע אף אחד, בטח כשרובנו נוהג לעטוף את עצמו בתחושת אושר מזוייפת ולהעלות סלפי לרשתות החברתיות. אלא שצריך להתייחס אליו בקונטקסט רחב יותר – ה"כפר הגולבי" שהפכנו להיות, לצד היתרונות שלו, יש לו גם כמה כשלים… אחד מהם, היא חוסר היכולת שלנו להיות ממוקדים במסלול האישי, הפרטי של חיינו.

הצורך הטבעי שלנו לערוך השוואות בלתי פוסקות עם אחרים, יש לו תהודה רחבה יותר עם התקדמות הטכנולוגיה. עכשיו אני לא רק שומע את השכנה מספרת על הבן המוצלח שלה, אלא אני ממש רואה אותו אונליין מקבל אות הוקרה מהנשיא. ואז, החיים שלי הופכים להיות שבלוניים, אפורים, חסרי ערך ממשי. זה לא פוליטקלי קורקט להגיד את זה, כי אנחנו מלאי פרגון לכולם, אבל הקנאה בחיים המושלמים של אחרים, מצהיבה משהו את הדשא הירוק שחשבתי שיש לי.

אבל האמת צריכה להאמר. אנחנו בדיוק במסלול הכי נכון לנו בחיים. אנחנו בדרך שניתבנו לעצמנו מתוך השיעורים שאנחנו אמורים לחוות. בהכרה הזאת, אנו אמורים להשתחרר מהצורך להשוות את עצמנו לכל דכפין. כי ה"דכפין" הזה, ככל שחי את חיי הזוהר בהוליווד, וקיבל את תפקיד חייו לצד סקרלט אוהרה, הוא מתמודד עם חיי זוגיות לא פשוטים שבבחירה מודעת – לא בחר לעשות סלפי של צו ההרחקה שהוא קיבל מאשתו, ובקשה לתשלום המזונות שהוא מעכב לגרושתו, אם לשני ילדיו שלא ראה כבר מספר חודשים.

אין אף אדם שחי על פני כדור הארץ שלא חווה אתגרים בחייו. הסתכלו סביבכם, כל מי שאתם רואים, חווה ברגע זה קושי כלשהו. אי אפשר אחרת. זהו מסלול ההתפתחות ההכרחי שלנו בעולם הזה. חיים ללא אתגרים לא יכולים להתקיים. העולם הזה נועד להתפתחות. כל התורות הרוחניות שבעולם מדברות על צמיחה מתוך התמודדות. וכולנו, כן, כולנו – מתמודדים.

אז בפעם הבאה, כשאתם מרגישים שאתם קצת "מחמיצים" את החיים, כי כולם סביבכם באורגזמה תמידית של קיום, תזכרו שכולנו בתהליך התפתחות, וכשזה מושרש בתודעתנו, אפשר ורצוי גם להנות מהאתגרים שניצבים לפתחנו, גם אם הם לא מלאי הילה. וחוץ מזה, תעשו לעצמכם טובה – תסגרו קצת את הפייסבוק, ולכו להגיד להגיד לבני הזוג שלכם, או לילדים שלכם שאתם אוהבים אותם. זה תמיד מחזיר אותנו למציאות הנפלאה של החיים. (אם צוקי יאיים לחסום אותי, תזכרו – שלא שמעתם את זה ממני).


בניית אתר: אתרים