לשנות את הסיפור…
01/07/2016
מחשבות על תסמונת מוצ"ש
15/06/2016

קצת על גבולות וערך עצמי

 בראשית העשור הקודם, בתחילת דרכי כמאמן, היה לי רק דבר אחד ברור – שאין שום דבר ברור ביחס לזמן המפגש המתוכנן עם המתאמנים… בעצם, זה לא היה בדיוק ככה. כן תכננתי שמפגש אימוני יארך כשעה תמימה, אך המושג של "תמימה" קיבל כנפיים רחבות ביותר. זה לא היה מקרה נדיר במחוזותינו, שקבעתי עם מתאמן בשעה 19:00 והתחלתי את סיכומי הפגישה ב 21:15…

 הדבר הוביל לאבסורד, שבין מתאמן למתאמן הייתי יוצר בכוונה "מרווחים" מתוכננים של שעה, בנוסף לשעת המפגש. אלא שכשהתחיל להתמלא לי היומן, הרגשתי שאני מבזבז את הזמן היקר שלי. יותר מכך, הייתי מתייחס מראש לכל מפגש כאל מפגש אינסופי חסר גבולות דבר שהוביל גם לשחיקה מצידי, ובנוסף – המתאמנים שלי כבר קיבלו את הזמן שלי כאל מובן מאליו מבחינתם, והרגשתי שההתייחסות אליו היתה זולה. מה שהוביל למצב בלתי נתפס – שכאשר הייתי מוכרח לסיים את הפגישה אחרי שעה ועשרים!!! היתה תחושה באוויר שאני מקצר את הפגישה ומזלזל במתאמן (שידע בחוזה כתוב מראש שאורך פגישה הוא שעה).

 ככל שהעמקתי עם עצמי בחקר העניין, הבנתי שהזמן שאני מקדיש לפגישה אימונית הוא בעצם סימפטום. סימפטום למחלה כרונית שנקראת – ערך עצמי נמוך מהדרישות (:    זה לא היה ניהול הזמן שלי שעמד למבחן, אלא מה שביקשתי להשיג באמצעותו. ביטלתי את גבולות העצמי שלי כדי לרצות את האחר, כי האמנתי שמה שאני עושה בשבילו לא מספיק טוב לטעמי, והארכת זמן הפגישה היתה פיצוי בלתי כתוב ביני ובין המתאמן.

 ככל שאנו מאפשרים לאחר להשתלט על הגבולות האישיים שלנו, על המרחב שלנו, אנו פוגעים גם בו וגם בנו. אנו פוגעים בו בכך שאנו מכלים את עצמנו, וכשאנו לא שם בשביל עצמנו – אין שום סיכוי שבעולם שנהיה שם בשבילו. הדבר נכון לכל תחום בחיים, ולכל התמודדות עם מי מהאנשים שסביבנו – הילדים שלנו, הלקוחות שלנו, הקולגות, ההורים, הבוס, החברים המשפחה וכל מי שמקיף אותנו בחיים.

 אמר מי שאמר שהחופש הגדול ביותר נמצא בתוך הגבולות, ולכן שמירה על הגבולות האישיים שלנו מאפשרת לנו את מרחב הנשימה ההכרחי כדי להיות נוכחים במיטבנו, וכשאנו במיטבנו – העולם נתרם מכך.

 בכל פעם שאתם מבטלים את עצמכם לגבי מי מהאנשים שסביבכם, נסו לחשוב – מה גורם לכם להרגיש נחותים מולו, או חסרי ערך. נסו לתקן את מי שאתם חושבים שאתם, והחזירו לעצמכם את הקסם שבכם. אתם מוכשרים ומקסימים בדיוק כפי שאתם, ואם אתם לא מרגישים ככה, אין ספק שביטול עצמי מול האנשים שסביבכם הוא לא הפיתרון…

 לגביי, קרה משהו מדהים. כשחזרתי להציב גבולות ברורים, ועמדתי על כך שהמפגשים יהיו בני שעה, הפכתי להיות יעיל יותר, חד יותר, חריף יותר, קשוב יותר ובעל ערך חסר תקדים עבור המתאמנים שלי. הזמן שלי פתאום הפך "קדוש" גם עבור המתאמנים, ואף אחד מהם לא הרגיש שאני "גונב" לו את הזמן. הפידבקים שקיבלתי רק הפכו לטובים יותר יותר.

 כשאנו בטוחים בערך שלנו בעולם, ואנו עומדים על המשמר ביחס לגבולות של עצמנו, אנו מאפשרים לאחר להעריך אותנו ולהנות מאיתנו הרבה יותר, ולו רק בגלל – שאנו מעריכים את עצמנו… העולם החיצון הוא לגמרי השתקפות של עצמנו, ובא ללמד אותנו שיעורים בהתפתחות עצמית. אמרתי את זה כבר פעם, לא?!  (:

אתם שווים הרבה יותר ממה שאתם חושבים, תתחילו להעריך את מי שאתם, העולם יעריך אתכם בחזרה. באהבה רבה ממני אליכם.

 


בניית אתר: אתרים