אל תנקו את הליכלוך שהשארתי אחריי, גם לא בפסח…
30/12/2015

מכתב אל האושר…

כשאשכב על ערש דווי, אל תפנה אלי אצבע מאשימה. באמת שחיפשתי אותך. כל חיי כמעט, מאז שהבנתי שאתה כבר לא מובן מאליו. חיפשתי בימים, חיפשתי בלילות. וכל פעם, כמו בסדרת ילדים ישנה, כל פעם שנדמה היה לי שאתה ממש קרוב – הסתבר שכבר הלכת.

אל תפנה אלי אצבע מאשימה. אתה זוכר כשהתבגרתי, והכרתי את החברה הראשונה לי, זאת שהייתי בטוח שתהיה אשתי לעד, וחלמנו יחד את כל החלומות. גם אז יצאתי למסע חיפושים אחריך, ועוד לפני שהספקתי לפגוש אותך, התעוררתי לתוך מציאות של כאב הפרידה.

אז אל תפנה אלי אצבע מאשימה. גם כשהתגייסתי, והכרתי חברי נפש, שלחמו איתי כתף אל כתף, והרגשתי את החיבור העוצמתי של הבריאה. גם אז הופעת רק למספר רגעים חולפים בחיי. לא היית שם כשרציתי לספר לך שחלק מאותם חברים שהכרתי יישארו לנצח בני 20.

אז לא הפעם. אל תפנה אלי אצבע מאשימה. גם לא כשפניתי ללמוד באוניברסיטה, והייתי בטוח שגיליון הציונים הוא ערובה למפגש שלי איתך. ובאמת שהתאמצתי ועמדתי בכל התנאים למפגש. תואר ראשון, תואר שני, משרה טובה. ומשום מה סרבת להופיע.

אז איך אתה מעז להפנות אלי אצבע מאשימה? הרי כשצעדתי עם אשתי לחופה, והיית נוכח במלוא הדרך, לא שיתפת אותי בתוכניות שלך לברוח כמה שנים אחר כך, כשהיחסים עם אשתי אהובתי הידרדרו ואילצו אותי לחפש אותך במחוזות זרים. אז הבנתי שאתה חזרת הביתה, ורק שם אוכל לפגוש אותך שוב.

אז אין לך זכות להניף לעברי אצבע מאשימה. גם לא כשנולד בני הבכור, ואבי היקר כ"כ התרגש כשאחז בו בשעה שכרת את ברית אברהם אבינו לפניו. לפחות אז ציפיתי שתופיע. לא אכזבת, באמת הופעת, רק כדי לטרוק את הדלת חצי שנה אח"כ כשרציתי לספר לך שאבא שלי נפטר על שולחן הניתוחים, מבלי לזכות להכיר את הנכד הזה או את שני הבאים אחריו.

אלי אתה בא בטענות…? הרי תמיד האמנתי שאתה שלי, ואף פעם לא באמת היית. אז התעייפתי. הפסקתי לרדוף אחריך, הפסקתי לחפש אותך, הפסקתי להאמין שאתה קבוע בחיי. אז אל תפנה אלי אצבע מאשימה, כשאשכב על ערש דווי.

רגע, זה אתה? עכשיו אתה מגיע?! דווקא כשהתחלתי לקבל את העובדה שלעולם לא תהיה לצידי… זאת התוכנית הנסתרת? כנראה שהדרך היחידה להחזיר אותך היא לשחרר את הצורך לחפש אותך. אז בוא נקבע שהפעם, אתה תשב פה בצד לידי. אני אדע שאתה שם אבל אתעלם מקיומך. רק כדי שלא תצטרך ללכת שוב…

וכשאהיה על ערש דווי, לא תצטרך עוד להפנות אלי אצבע מאשימה. אתה תהיה כל כולך נוכח כדי ללוות אותי הלאה. ואולי אז, רק אז, אדע שאתה שלי לנצח נצחים.

כזה הוא האושר – פנים רבות לו, אך הוא חמקמק מאין כמותו.


בניית אתר: אתרים