ממה מתחילים? איך פותחים ומעלים על הכתב שנים של חיפושים, תהיות, שאלות קיומיות שהותירו אותי לא פעם חסר אונים מול היקום הכל-כך אפוף מסתורין שבו אנו חיים. חסר אונים, אבל עם זאת נלהב לגלות מה מסתתר מאחורי הפרגוד.

רגע לפני שאני פורש לפניכם את משנתי, אתם אמורים לשאול את עצמכם את השאלה הבאה: מי שמך? מה בעצם הופך אותי לכזה שאמור לגרום לכל אחת ואחד מכם להתפנות מטרדות היומיום ולהתרכז בדברים שיש לי לומר? אז טוב ששאלתם, שאלה מצויינת.

אזהרה! המאמר להלן עלול להתפס כקשה ללעיסה עבור חלקנו. אלה מכם שמוצאים אותו כזה, נסו לבלוע אותו כפי שהוא, הדברים יעוכלו ביתר קלות בהמשך...

הגענו לרגע המיוחל שלכבודו נערכה כל סדרת המאמרים הזאת – הפרדוקס של הזמן... הזמן, הו... מהו הזמן? כאמור, שנים שאני עוסק בחוויה הספק מיסטית ספק פיסיקלית שנעטפת בחשכי המושג הכל-כך לא פתור הזה שנקרא זמן. הפוסט הקודם דיבר על בעיית הרצף בקיום הפיזי שלנו, ולפני שנעמוד על משמעות קיומו של הזמן (או נכון יותר חוסר-קיומו), נעסוק בפרדוקס הכי בסיסי של הזמן, שנגזר מאותה בעיית רציפות – שאלת קיומו של ההווה.

לא, לא טעיתם. ההצהרה הזאת עומדת בסתירה מוחלטת למאמר הקודם (עניין של זמן 4 - ההווה אינו קיים), אבל רק למראית עין. למעשה, העולם שלנו כפי שהוא נראה מבעד לחמשת החושים הינו עולם "למראית עין", וככזה – לעבר ולעתיד יש תפקיד חשוב בדינמיות המאולצת של החושים שלנו. האמת הנסתרת היא, שהזמן לא קיים...

המאמר הזה, שהוא תוצר ישיר של המסקנות שעלו עד כה בסדרה, מהווה גם סוג של בשורה. בשורה שבבסיסה ניצבת תכלית הקיום, שאם נבין אותה לעומקה, נוכל להביא את עצמנו לכל מקום שרק נבחר. גם אם אמירה כזאת עלולה להשמע פלסטית בעיקרה, אני מניח שהדרך שהובילה אותי למסקנה הזאת שסוקרה בסדרה הזאת, מחייבת כל אחד מאיתנו לא לקבל שום דבר כמובן מאליו, גם לא את המסך שהתרגלנו לראות דרכו את חיינו. בואו נתנתק לרגע מדפוסי החשיבה הארציים, וננסה להבין – מה תכליתו של הזמן ומה לזה ולהתפתחות שלנו כאן?

זה עלול להשמע תמוה איך זה שדווקא אני, כמי שהכשיר עשור של מאמנים על ברכי המושג הכל-כך פופולרי הזה, מתחיל לפקפק במשמעות הגדרתו של אותו מושג. אז כאן ראוי להבהיר: אני לא שומט לגמרי את הקרקע מתחת לתורה האימונית שמלווה אותי בשנים האחרונות, אלא שאני נאלץ להגדיר מחדש את המושג.

הרעיון כי הידע השלם בנוגע לחוקי הבריאה היה ידוע לאבותינו הקדמונים, אינו חדש. ידוע כי לעולם הקדום היה ידע רחב הרבה יותר מאיתנו בנוגע לדפוסים הנסתרים על פיהם מתנהל היקום. בין אם מדובר במצרים הקדמונים ובידע הארכיטקטוני המופלא שלהם, כמו גם בבני שבט המאיה, או בתורת הריפוי של הסינים הקדמונים, וגם הבנה עמוקה במדעים כמו אסטרונומיה, מתמתיקה מתקדמת או שלל הבנות לגבי כוחותיו הנסתרים של היקום. כל אלה ואחרים מפנים זרקור לעבר ידע קוסמי נצחי, שהיה גלוי בחלקו לקבוצות שונות בעבר הרחוק, נסתר במשך שנים ארוכות מהציבור ומתחיל להתגלות שוב בשנים האחרונות.

בואו ונשחזר לרגע את המסקנות שעלו במאמרים הקודמים בסדרה: כיוון שהדינמיות של הזמן אינה אלא תפיסה שגויה של המציאות, מציאות שבה הזמן הוא סטטי כמימד נוסף של המרחב, ומכיוון שהכל כבר נברא וקיים ברגע הנוכחי, הרי שהדבר היחיד שיוצר את הזמן הוא המודעות המשתנה שלנו לחלקים השונים של הבריאה.

בפוסט הקודם דיברנו על כך שהמציאות שלנו אינה השתקפות של המחשבות המודעות שלנו. המציאות שאנו חווים אינה קשורה לרצונות המודעים, לבקשות, למשאלות שלנו מהיקום. רבים מאלה שמנסיםלחשוב "מחשבות חיוביות", חווים כישלון בניסיונותיהם להביא את המחשבות הללו לכלל קיום ממשי. אותם אנשים, מפסיקים להאמין ביכולת המחשבה שלהם ליצור את מציאות חייהם. כי אם זה היה כ"כ פשוט, אז איפה אנחנו טועים?

"מאז ומתמיד הייתי לא-יוצלח, סוג של חדל אישים, למה לעזאזל חשבתי שעכשיו אני מסוגל לזה?! מה עם המשפחה? לאן נעלמה האחריות שלי כלפי האשה והילדים? המשכנתא החונקת?! אולי מוטב לי לדאוג קודם לתחומי האחריות הבסיסיים שלי כאב לפני שאני רודף אחר גחמות אגוצנטריות ילדותיות…