מחשבות על תסמונת מוצ"ש
15/06/2016
תסגרו קצת את הפייסבוק…
11/05/2016

אז כמה אתם גובים עבור פגישה…?

שנת 2005. עוד 10 דקות מסתיימת פגישת האימון, ואני מתחיל להרגיש לא נוח. עוד מעט אצטרך לראשונה בחיי לגבות תשלום עבור האימון שהעברתי, ועוד, רחמנא לצלן – נהניתי ממנו. מי גובה כסף על הנאה?! בזיעת אפך תאכל לחם… עד אז מעולם לא גביתי תשלום על שירותים שנתתי, אלא ידעתי לעמוד כצוק איתן על זכותן של החברות שעבדתי בשבילן לקבל כל שקל שמגיע להן. ועכשיו…? זה אני במרכז. זה הערך העצמי שלי שמתומחר, שעומד כאן על המקח…

הפוסט הזה מנסה לשחוט כמה פרות קדושות, או לפחות אחת מהן שנקראת – קבלת תשלום עבור פגישת האימון. למרות שהוא מתייחס בעיקר למאמנים, לא מן המופרך להרחיב את הדיון מסוגיית גביית תשלום עבור פגישת האימון, לדיון כללי בנושא – גביית שכ"ט באשר היא, בקשה להעלאה במשכורת (אם אתם שכירים), קבלת תשלום על שרות שעשינו, או במילים אחרות – העמדת הערך העצמי שלנו במבחן הכסף.

משום מה, לרובנו יש בעיה עם זה. אנו מוכנים לעמוד על רגלינו האחוריות כדי לוודא שמישהו אחר מקבל כל שקל שמגיע לו, אבל כשמדובר בנו, משהו במנגנון הזה משתבש. הדבר מודגש ביתר שאת לכל נותני השרותים שבינינו, ובמיוחד – יועצים, מטפלים או מאמנים. כי ככל שמדובר במוצר ממשי, המשא ומתן סביב נושא הכסף לא מאיים על הערך העצמי שלנו, אבל כשזה שרות שהצענו, הבעת הסתייגות קלה שבקלים מצד הלקוח, מייד מורידה את הערך העצמי שלנו ביגון שאולה, כי "אני" זה המוצר, והרמת גבה מצד המתאמן כאילו מטילה ספק בזכות הקיום שלנו עלי אדמות…

"אז כמה מגיע לך?" פולחת שאלתה את אוושת המזגן שהדהדה בערב יולי חם מתמיד. נו באמת, את לא זוכרת לבד כמה סגרנו??? למה את מעמידה אותי שוב במבחן הערך העצמי הנוראי הזה… (שיח עצמי שגור במחוזות אותה שנה). כמה מאיתנו חשו באיזשהו שלב בחייהם את התחושה הלא נעימה הזאת?
אז זהו, שיש לי כמה בשורות בשבילכם…

נתחיל בזה, שאתם זה לא המוצר. השרות שאתם נותנים הוא הנושא לדיון, ואין לזה קשר חד חד ערכי עם מהותכם. יהיו אנשים שלא יהיו מוכנים לשלם לכם את עלות השרות (מסיבות שונות ומשונות) ואין בכך בכדי להעיד, ולו במעט, על מי שאתם, ועל הערך הנפלא שאתם מוסיפים לעולם. ברגע שתלמדו לוותר על החיבור האוטומטי הזה שנעשה בין מידת ההתלהבות של הלקוח לשלם לכם, לבין הערך העצמי שלכם, כבר עשיתם את הצעד הראשון…

שנית, והעניין הזה הפך למאד מדובר בשנים האחרונות (ובצדק) – הנושא קשור בחבל התבור עם מערכת היחסים שלכם עם כסף באופן כללי.  עד כמה אתם מאמינים שמגיע לכם לחיות בשפע? מה אתם חושבים על כסף? מה האמונות החבויות בתת המודע שלכם לגבי אנשים עשירים? האם רק עבודה קשה, שנוטלת מאיתנו אנרגיות רבות, האם רק היא ראויה לשכר? האם מותר לנו להנות ועדיין להרוויח הרבה כסף? מי תהיו כשתהיו עשירים? אולי אתם חוששים שתאבדו את מי שאתם? את הענווה? הצניעות? החברים? האהבה שאתם זוכים לה היום? ככל שתבחנו את האמונות האלה, כך תזקקו את מהות החסם, ויהיה לכם קל יותר להתמודד מולו.

בנוסף, וזאת שאלת המפתח – עד כמה אתם מאמינים בתועלת של השרות שאתם מספקים? עז כמה אתם חושבים שהאימון שלכם משנה חיים אצל המתאמן? עד כמה אתה כעו"ד מאמין בעצמך שתייצג את הלקוח שלך בצורה הטובה ביותר בבית המשפט? עד כמה אתה כיועץ פיננסי בטוח ביכולת שלך לגרום ללקוח שלך להתאזן מבחינה כלכלית? אם אתם באמת מאמינים במה שאתם מציעים ללקוח, הרי הכסף שאתם מבקשים עבור הפגישה הופך לבטל בשישים מול הערך האמיתי שהלקוח שלכם מקבל.

ואני, כמה אני גובה עבור פגישה? אויש, פולנים שכמותכם. תודה ששאלתם. אני באמת מאמין בערך העצום שאני נותן למתאמנים שלי… (;


בניית אתר: אתרים